החלטה בתיק ע"ע 43891-12-12

זוהי בקשתו של המשיב לערעור שבנדון, לחייב את המערערת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו בערעור, כתנאי להמשך בירור הערעור.

רקע כללי

1.           המשיב אשר שימש כעובד בכיר במערערת, הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (בתיק עב 10691/09) כנגד המערערת, הנוגעת לסיום עבודתו כעובד בכיר אצלה ולזכויות המגיעות לו לטענתו מכוח ההסכם שנחתם בינו ובין המערערת במסגרתה עתר גם להטלת אחריות אישית על יו"ר הדירקטוריון של המערערת ומנכ"ל המערערת.

2.           בפסק דינו, דחה מותב בית הדין (השופטת חנה טרכטינגוט ונציג הציבור מר דוד קמאי) את התביעה כנגד יו"ר הדירקטוריון של המערערת ומנכ"ל המערערת, אך חייב את המערערת לשלם למשיב את הסכומים הבאים: הפרשי שכר בגין חודשים ינואר 2009 עד ליום 10.5.09 בסך 230,000 ש"ח; פיצויי פיטורים בסך 131,666 ש"ח; הפרשים [Differences] בסך 480,000 ש"ח; הפרשי שכר החל מיום 11.5.09 ועד תום התקופה הקצובה ביום 28.2.10 בסך 579,960 ש"ח; פדיון ימי חופשה בסך 48,307 ש"ח; פדיון ימי הבראה בסך 5,222 ש"ח; והכל, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 10.5.09, ועד מועד התשלום בפועל. 

כמו כן חייב בית הדין קמא את המערערת לשאת בהוצאות משפט ושכר טרחת  עו"ד המשיב בסך כולל של 10,000 ש"ח.

3.           על פסק דין זה הגישה המערערת את ערעורה שבנדון.

4.           להשלמת מלוא התמונה יצוין כי במקביל להגשת הערעור, הגישה המערערת לבית הדין האזורי, בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

בהחלטה מיום13/1/13 קיבל בית הדין האזורי באופן חלקי את הבקשה וקבע כי פסק הדין יעוכב בכל הנוגע לסכומים העולים על 500,000 ש"ח. בנוסף חויבה המערערת להפקיד ערבות אישית וערבות צד ג' בסך של 30,000 ש"ח לכיסוי הוצאות המשיב. כמו כן הורה בית הדין לחברה לשחרר את הכספים הצבורים בביטוח המנהלים עבור המשיב.

בהמשך לכך הגישה המערערת בקשה לבית דין זה, לעיכוב ביצוע.

5.           במסגרת הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע הורה השופט אילן איטח למערער, בהחלטתו מיום 20/2/13, להודיע האם יש סכום שניתן לשלמו מעבר לסכום ששולם בדרך של שחרור הקופות, והאם ישנה בטוחה ממשית בהתייחס לפער בין הסכומים האמורים לבין הסכום שבית הדין האזורי הורה שלא לעכב. בו ביום הודיע המשיב כי בניגוד לטענת המערערת, כספי הביטוחים לא שוחררו לטובתו.

בהודעתה ציינה המערערת כי ככל שיעתר בית הדין לבקשה, כל שביכולתה לתת הוא ערבות צד ג' בסך של 30,000 ש"ח עד להכרעה בערעור, וזאת לכיסוי הוצאות המשיב ככל שידחה הערעור, ובתנאי שהערבות תבוטל ככל שיחלו הליכי פירוק כנגדה.

לענין שחרור כספי הביטוחים נטען כי העיכוב היה נעוץ בצורך לברר פרטים לצורכי מילוי טופס 161, וכי המערערת תפעל לקידום העניין.

6.           לאחר שדן בנימוקי הצדדים זה בכה וזה בכה, ולאור שבחן את סיכויי הערעור החומר שהציוג הצדדים בפניו ואת מאזן הנוחות, קבע השופט איטח בהחלטתו מיום 5/3/13, כדלקמן:

"לאחר שבחנתי את כל מכלול השיקולים האמורים, מחד סיכויי הערעור אשר על פני הדברים אינם גבוהים, ומצבה הכלכלי של החברה שלא הוכחה על ידה. ומאידך, גובה הסכום הפסוק שהינו גבוה, הגעתי למסקנה כי האיזון הראוי מוביל לדחיית הבקשה.

סוף דבר- הבקשה נדחית. החלטת בית הדין מיום 13.1.13 המעכבת באופן חלקי את ביצוע פסק הדין תיוותר על כנה. החברה תשלם למשיב הוצאות בקשה זו בסך של 1,500 ש"ח".

7.           בהמשך לכך הגיש המשיב את בקשתו שבנדון לחיוב המשיבה בהפקת ערובה.

עיקרי טענות הצדדים

8.           לטענת המשיב בבקשתו שבנדון, המדובר בחברה בערבון מוגבל, אשר אין חולק כי היא מצויה במצב כלכלי רעוע עד כי אין באפשרותה להפקיד אפילו את הסך של 30,000 ש"ח כערבות כיפי שחויבה בהחלטת בית הדין האזורי; למיטב ידיעת המשיב מצבה הכלכלי של המערערת כה רעוע עד שהיא הפסיקה את פעילותה לפני מספר חודשים ואף חדלה לשלם משכורות לעובדיה; לא רק שהמערערת לא שילמה את סכומי פסק הדין, אף לא לאחר שתי החלטות בנושא עיכוב הביצוע, אלא שאפילו את ההוצאות בסך של 10,000 ש"ח שנפסקו לחובתה לא שילמה.

לאור הפסיקה די בכל אחד מהטעמים לעיל ולא כל שכן בהצטברם כדי להדיק את חיוב המערערת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב בערעור.